(כותב לא ידוע- הגיע דרך המייל)

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם

היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם . בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח . חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה.

מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה . היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה. כשבזוית עינה הבחינה , בגבר שהתיישב לידה , היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל , בחוצפתו העיז המנוול , לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת , וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת . היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות . לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות . וכך היא נשנשה , בעודה מביטה בשעון שעל הקיר וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר . על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה חושבת לעצמה ,בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה . כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו . והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו , לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשניים , חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים . בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה.

חשבה לעצמה ,הוא גם גנב וגם חצוף , אפילו לא אמר תודה.

כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה , אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה . בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת , הלכה במהירות, קדימה מתבוננת . היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה , והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה . בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה.

המומה ומופתעת היא הבינה איך לא , העוגיות האחרות היו שלו , הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די ,ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי . בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה , היא הגנב , ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה .

כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בוודאות מלאה , ואז מגלים מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו בו , שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך . לא הכול בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור . כדאי תמיד לשמור על, לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו , אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר ...