שלום לכולם,
הפעם אני רוצה לנפץ כמה מיתוסים לגבי מערכות יחסים, ומי משמכיר אותי יודע שאצלי דיבורים זה נחמד,
העיקר זה המעשים והתשובות, לכן, מבטיחה גם כמה אופציות לעשיה.
נתחיל עם מיתוס אחד חזק ומקורקע היטב, מערכת זוגית טובה,היא שלווה.
גונג! טעות.
כל כך הרבה אנשים מרגישים רע מכוון שהם חושבים שריבים ומחלוקות זה סימן לחולשה
במערכת היחסים הזוגית. המציאות מראה אחרת, לריב זה לא טוב, ולא רע. מה שחשוב
הוא איך רבים ובעיקר איך מסיימים את הריבים והמחלוקות.
לריב תוך כדי שמירה על חוקים של כבוד הדדי, הכרה בערך, הקשבה וקירבה ,
היא פעילות שמגבשת את מערכת היחסים יותר מאשר מפרידה.
אפשר לריב כדי לספק צורך עז לשחרור ממתח ותוך כדי כך להשפיל,
לנדות או לתת תחושת נטישה ואפשר לריב ולהרגיש כי זה בסדר , כי גם אחרי הריב נמשיך לאהוב,
להעריך ולכבד אחד את השני..
כמובן שאני לא מתכוונת לעודד ריבים וויכוחים. יחד עם זאת ,מחקרים רבים מראים כי ריבים
ויכוחים וחילוקי דעות הם לא גורם המפרק מערכת יחסים.
המחקרים מראים כי הרבה כשלים במערכות יחסים זוגיות נובעים מחוסר בעימות,
מדחיקת רגשות, הימנעות מקונפליקט והכחשה הנובעת מכך.
כילדים למדנו להתחשב באנשים אחרים.להיות מנומסים,ולשמור על עצמנו,ולהתאפק.
אל תתפסו אותי במילה,אני מאמינה גדולה שצריך לשמור על נימוסים גם במערכת היחסים הזוגית.,
אבל תחשבו על זה רגע, האם יכול להיות מצב שזוג כל הזמן מתחשב ונעים ואין חילוקי דעות?
לא מראים חוסר סבלנות, ולא מתעצבנים?
אל תדאגו לכמות הפעמים שאתם רבים. זה לא מה שמגדיר את האיכות והחוזק של
מערכת היחסים הזוגית שלכם.
אלו נקבעים באופן שבו אתם מתווכחים, בדרך שאתם מתמודדים עם ריב כאשר הוא מופיע.
אם למשל, אתם טיפוס כזה שנוטש נושאי מחלוקת ובמקום תוקף את ערך בן הזוג,
אתם כוח הורס בתוך מערכת יחסים.
אם אתם טיפוס שנכנס לוויכוחים אם בן הזוג , בגלל שזה למעשה יותר מרגש ומעניין
מהשיגרה הזוגית שלכם,אתם גם כוח הורס. (תאמינו לי יש כאלה....)
אם הכעסים והדחפים שלכם כל-כך גדולים שאתם נכנסים לוויכוח בגישה שלא לוקחים שבויים,
אתם הופכים לכח משמיד של מערכת היחסים.
בנוסף , אם אתם טיפוס שלא מסיים ויכוח אלה בוחר להכניס את הרגשות פנימה כדי שהם
יבעבעו החוצה מאוחר יותר, זה הרסני באותה מידה.
אתם חייבים להגיע לסגירה רגשית בסוף הויכוח, אחרת, סביר להניח שתגיבו באותה צורה
בפעם הבאה שיהיה עימות וזה יוביל לנתק גדול יותר במערכת היחסים.
כשאני אומרת סגירה רגשית, אני לא תמיד מתכוונת לפתרון של הבעיה, אני מתכוונת לתת
לראש והלב שלכם לחזור לאיזון ולאשפר לבן הזוג אותו דבר.
גם אם לא הגעתם לפתרון, קבלו את המצב ותניחו לו לכמה זמן כאשר אתם עדיין מרגישים
בטוחים עם בן הזוג, עם היחס כלפיו ושלו, עם הידיעה שאפשר להמשיך גם מחר,
אולי ימצא הפתרון המתאים.
היכולת הזאת לבחור לסיים את פרק הריב או הויכוח ברגע מסויים ולומר: "אני לא יכול לחשוב
יותר בצורה הגיונית, עדיף שנחשוב על זה כמה זמן ונחזור לדבר על כך מאוחר יותר"... היא יהלום,
היא הבחירה שיכולה להציל הרבה מערכות יחסים זוגיות, הרבה כאבי לב ורגשי אשמה
( על המילים הנוראיות שיצאו לי מהפה בזמן להט הויכוח כלפי בן הזוג..)
זה לא פשוט, אבל אני רוצה לתת לכם תרגיל קטן להתנסות ויצירת תנועה.
בפעם הבאה שאתם נוכחים בריב של מישהו אחר – לא אתם! מישהו בעבודה,
בשכונה, במכולת, חברים, משפחה.... תהיו רגע חוקרים וצופים מהצד, עקבו אחרי
הדינמיקה של הריב, ותרשמו לכם כמה נקודות: על מה הריב? אילו מילים השתמשו 'הרבים'?
מה היתה מערכת היחסים בריב (כפיה מצד אחד וכניעה משני? צעקות מכל הצדדים חוסר הקשבה?)?
מהי הנקודה שהיו צריכים להפסיק בה, כדי לשמר את הכבוד של שני הצדדים, לשמר את הבטחון?
מה דעתכם? כמובן , כדי להיות צופים מהצד, אתם חייבים לשמור על ניטרליות ולא להיכנס
לשורש הריב, אלה רק לאופן הריב, למעטפת.
תזכרו! דיבורים זה נחמד ונעים, לקטר ולייבב זה עוד יותר נחמד
(יש מי שמרחם עלינו) לעשות וליישם זה כל ההבדל!!
אשמח לתגובות שלכם - אני בטוחה שיש הרבה מה לומר.
שלכם,
סנדרה
.jpg?id=3631089)
.jpg?id=3470443)
בטעינה...
