סנדרה רגב - מגשרת מוסמכת ומאמנת אישית מתמחה בתקשורת בין אנשים
עוסקת בייעוץ אישי, ייעוץ זוגי, גישור, אימון קבוצתי ,אימון אישי ואימון משפחתי
מנחה סדנאות ומרצה 052-5786130 להתיעצות ופרטים נוספים כאן
ושוב הדלת נטרקת. עצות להורה למתבגר
ויכוח סוער, קולות רמים, כעס, עצבים ו... שוב הדלת נטרקת לכם בפרצוף ואתם עומדים מולה חסרי אונים ותוהים: איך הפך הילד המתוק שלכם למתבגר חסר מנוח? אז לפני שאתם צועקים לו: "כאן זה לא בית מלון", נשמו עמוק וקבלו מאתנו כמה עצות טובות
אם אתם הורים למתבגר או למתבגרת, בטח תזהו את הסצנה הבאה: היא צועקת, מתעצבנת ואז נכנסת לחדר שלה וטורקת את הדלת. או: הוא אפילו לא טורח להתעצבן, פשוט מתעלם מכם ונעלם בחדרו. לא לפני שהוא זוכר לטרוק את הדלת - הכי חזק שאפשר. אז כמו שהסצנה מוכרת לכם, התגובות שלכם גם כן מוכרות לו מאוד. ובינינו, הן גם אף פעם לא ממש עזרו לשום דבר.
אם כך, מה דעתכם לשדרג קצת את התגובות? מה דעתכם לחשוב רגע על כל תגובה אופיינית שלכם ולהבין - מאיפה היא באה ובעיקר - לאן היא הולכת? קיבצנו עבורכם מספר תגובות אופייניות, עכשיו - תחשבו עליהן ונסו לשנות. השורה התחתונה: כשהדלת יוצאת מהצירים - אתם לא חייבים לצאת מהכלים.
תגובה 1
את צועקת: "כאן זה לא בית מלון"
אז אני צועקת – אז מה? האם הצעקה עוזרת למישהו? האם הצעקה גורמת למתבגרת שלי לפתוח את הדלת ולחזור להיות ילדה חמודה? ברור שלא – הצעקה שלי היא שחרור הכעס שלי כלפי חוץ, התיסכול, המרירות, כל הדברים החבויים שאינם קשורים בהכרח לטריקת הדלת הזו. הטריקה רק הטריגר.
עצה: תשמרו כוחות. זה לא נגמר כל כך מהר!
בית מלון? מיום היוולדם אנחנו אומרים לילדים שזהו הבית שלהם, כאן מקום המבטחים, כאן הם יכולים להיות עצמם ללא מסיכות ועכבות, כאן תמיד יאהבו אותם - לא משנה מה יקרה. אנחנו מבשלים, מכבסים, מחקבים, מסיעים, מגישים ועוד, עד שיום בהיר אחד פתאום כל הפעולות הללו מקבלות כותרת של "בית מלון"?
אין ספק, שככל שהילדים גדלים, כך גדלה מנת האחריות והמחוייבויות שעוברות אליהם - כל בית לפי סגנונו וערכיו. אבל הבית חייב להישאר בית גם אם יש ויכוח על מטלה זו או אחרת. הוא חייב לתת תחושת בטחון, הוא הקרקע הכמעט יחידה שעדיין יציבה מתחת לרגליי המתבגרים.
עצה: נהלו דיון רגוע על אחריות, תפקידים ומטלות יחד עם המתבגר - כך תקבלו גם את תשומת ליבו וגם תוצאות.
תגובה 2
אתה מחזיק את הראש ביאוש ושואל: איפה טעינו?
רגע רגע, אילו טעויות? על מה אנחנו מדברים? מתבגרים חייבים להסתגר, חייבים לטרוק דלתות, חייבים לבדל עצמם מהמשפחה ובעיקר מההורים כדי להרגיש שהם "מתבגרים", יוצרים משהו חדש, שונה, רק שלהם.
אז טעינו? לא בהכרח. זהו מהלך טבעי במחזור החיים – האם אני רוצה מתבגר שנעמד דום להוראותי ומבצע בקפידה כל מטלה? ברור שלא. אני רוצה מתבגר עצמאי, שחושב בזכות עצמו ויודע לקבל אחריות - אז הדלת נטרקה. אז מה? זה אומר שאני הורה גרוע? לאו דווקא.
עצה: פרופורציות זה שם המשחק.
תגובה 3
את מנהלת ויכוח צורם עם בן הזוג: הכל באשמתך!
האשמות - קל וחביב להעביר את מוקד הויכוח למקום אחר, מוכר יותר, ולערבב דברים שאינם מתערבבים, כדי להסיח עצמנו מהעיקר.
זה לא תמיד קשור אלינו – מדובר עכשיו במתבגר! את הויכוח על צורת החינוך והערכים תנהלו במועד אחר. האשמה כזו יכולה לגרור רגשות שליליים של המתבגר כלפי הצד המאשים.
עצה: אתם ההורים והוא המתבגר. הוא מצפה מכם להיות מאוחדים בדעות ולא לגרור אותו לויכוח הזוגי.
תגובה 4
אתה עומד ליד הדלת ורוטן: אני רוצה לדבר איתך!
שיחה מעבר לדלת - ננסה לדמיין עצמנו בסיטואציה המביכה הזו: לעמוד ליד הדלת הסגורה ולנסות לקיים שיחה עם המתבגר. החדר שלו הוא מבצרו בתקופת גיל זו – שם הכל מתרחש ומתגשם. זו הממלכה שלו. לדבר, מדברים בסלון, במטבח, באוטו, בים, בבית קפה או בשקט על המיטה בחדר – לא מעבר לדלת.
עצה: נסו להישאר רגועים ולהעביר מסר דרך הדלת: "אני כאן, חשוב לי לשמוע את דעתך. מחכה שתירגעי, כדי שנוכל לדבר".
תגובה 5
את מחליטה על העונש שיקבל
עונשים מטבעם נוטים להתרחק מהעיקר – אז נתנו עונש ולא פתרנו את הקונפליקט באמת, אז מה הרווחנו? ניצחון אחד–אפס לטובת ההורים – יופי! ממש כישלון. האם יש מלחמה ביני ובין המתבגרת שלי? לא. אני רוצה דיאלוג ורגיעה והסכמות ואמון הדדי ובהחלט גם כבוד. הדדי.
עצה: נסו להוציא את המילה עונש מהלקסיקון החינוכי שלכם.
תגובה 6
אתם מתעלמים
התעלמות היא העונש הקשה ביותר. היא גרועה יותר מצעקות ועונשים. אלו מראים על יחס כלשהו. בהתעלמות ישנה אמירה שאתה לא שווה בכלל שאני אפילו אתעצבן עליך. התנהגות זו מביאה להדרדרות חדה מאוד ביחסים, אובדן אמון ובטחון ולבסוף לנתק.
עצה: אל תעשה לילדך מה שאינך מעוניין שיעשה לך.
תגובה 7
את יוצאת החוצה לשאוף אויר
שאיפת אויר היא פעולה מצויינת – ככה הגוף נרגע מתחושות הכעס, אויר נקי נכנס לריאות ויחד איתו צורת חשיבה חיובית יותר, ממוקדת וכמובן אפקטיבית יותר. כשאני מחליטה לקחת צעד אחד אחורה ולחשוב לפני שאני מגיבה, אני בעצם נותנת למח שלי זמן לעכל מידע ולעבד אותו לפני שאני יורה את הנאום שלי.
תגובה 8
אתה נרגע ומנסה לשוחח
אם אני מצליחה לשאוף אויר, להירגע ולנהל שיחה ברמה הענינית, מציפה צרכים על ידי בירור וביחד מוצאים פתרון לתקרית – הרי שהצלחתי ובגדול.
ואם כל זה עדיין לא מאוד עזר, ואתם רוצים ייעוץ נוסף, סוגי אימון כאן
רוצים לקרוא עוד על יחסי הורים מתבגרים כאן
